גילוי אליהו
אשה אחת היתה משרתת לפני הרש"ש בכל עת, ומגשת לפניו ספל קפה מדי יום ביומו. באחד הימים הגישה והניחה לפניו שתי כוסות קפה. מה יום מימים? מדוע הבאת שתי כוסות? שאל הרש"ש ז"ל.
השיבה האשה: ואיך לא אביא שתים, כי בראותי שיחד עמך יושב איש נכבד. לזאת הבאתי אחד לאדוני והשני לנכבד הניצב עמך.
אז חרד הרש"ש לדבריה ויאמר אליה דעי נא כי האיש היושב עמדי הוא אליהו הנביא ז"ל, אבל הנני מטיל עליך את החובה שלא לספר על כך, כי אין לך רשות לגלות דבר זה לשום אדם שבעולם.
השיבה האשה: אם אדוני יהיה ערב לי שאזכה לגן עדן בשכנותך, אנכי אשבע שלא אודיע הדבר לשום נברא שבעולם. הרש"ש ז"ל הסכים לזה והבטיחה לקיים דבריה ושאלתה. ונשאר הדבר בסוד כמוס מבלי הודע לשום נברא.
לפלא היה בעיני העם כי בעת קבורתה והקברנים סוחבים את גווייתה לא יכלו להזיזה ממקומה כלום, כי גופתה הוכבדה מאוד כברזל המשולב באדמה. הדבר נודע להרש"ש ז"ל, ויאמר להעם חכו כרגע, ובא לנגדה ולחש לאוזנה מלים אחדות. ויאמר אל האנשים הוציאוה כעת לבית קבורתה. ואז כקלות תינוק קטן כאשר הרימו גווייתה, ויעשו לה לוויה הראויה. ומובן מהדברים כי היתה רגילות לאליהו הנביא ז"ל להתגלות אל רבינו הרש"ש זיע"א.
והיו לנציבי אבן
בספר "שערי ירושלים" כתוב, שהרב המקובל החסיד, רבי שלום שרעבי ז"ל, היה נוהג ללכת בכל לילה יחידי לכותל המערבי בנקודת חצות לילה, לאמר תיקון חצות בבכי ותחינה. הערבים הדרים שם היו מופרעים משנתם לקול צעקתו ואנקתו על הגלות והשכינה, אבל לא נגעו בו לרעה. וזקנינו הגידו לנו, כי באחת הפעמים התאמרו הגויים ההם והתייעצו להתאסף לשמור את הדרך, להתנפל עליו ולהכותו בעוברו שמה.
אולם, בעברו דרך שם בראותו אותם נפלה עליהם חרדה איומה, ובהגיעו למולם נשתתקו ויהיו כולם כנציבי אבן, כאילו הם תקועים בארץ במסמרות מבלתי יכולת להניע יד ורגל. והוא עבר לפניהם ואין מהם פוצה פה ואף לזוז אנה ואנה. וילך בדרכו לומר תיקון חצות והתפלש בבכי, וכך עבר על פניהם גם בשובו לישיבתו, והם נצבים על עמדם מבלי לזוז ממקומם וישארו כן עד אור הבוקר.
כאשר ראו זאת ראשי עדתם, הבינו כי זאת היתה להם מפעולות הרב החסיד של היהודים. הלכו אז הם וקרוביהם אל הרב, ויתנפלו לפני רגליו ויבקשו סליחתו להתירם ממאסרם וכי לא ישובו עוד לנסות לפגוע בו יותר. ויעתר לבקשתם ויבקש לפני ה' ותיכף הותרו ממאסרם. ויתקדש אז שם האלוקים בין כל אנשי העיר ויאמינו בה' ובעבדו, הרב החסיד הרש"ש זצ"ל. | 
